טיולים באזור ים המלח ומדבר יהודה

בית הכנסת העתיק ובית התמר

במרחק נסיעה של חמש דקות מקיבוץ עין-גדי נמצא האתר העתיק של עין-גדי – הכפר שהפך לעיירה גדולה בתקופת המשנה והתלמוד. ליבו של האתר הוא התל הקרוי תל-גורן, אשר נוצר במרוצת הדורות משכבות על גבי שכבות של בנייה. התל מעולם לא הוכשר לביקורים, אם כי העולה עליו יוכל להתרשם מהמרחב שמסביב – מצוקי ההרים ממערב, ים המלח ממזרח, נחל ערוגות בדרום, נחל דוד בצפון, ומסביב – שדות ומדרגות הר, שבימי קדם היו, ככל הידוע לנו, חלקות של עצי תמר ושל שיחי אפרסמון, ואילו היום – החליף מטע המנגו את גידולי הבשמים. בית-הכנסת שלמרגלות התל, אשר היה במרכז הישוב, נחפר והוכשר לביקורים.

הכניסה לאתר היא בתשלום, למבקרים בשמורת הטבע נחל דוד – המחיר כולל גם כניסה באותו היום לבית-הכנסת.
מצפון לבית-הכנסת – ממצאי החפירות של בתי ורחובות הכפר, אשר נחשפו ע"י המשלחת הארכאולוגית בראשותו של פרופ` יזהר הירשפלד ז"ל. אזור זה יוכשר גם הוא לביקורים בעתיד.

על הכפר עין גדי, על בית הכנסת, על תולדותיו, על הממצאים שנחשפו בו, ובעיקר על הכתובת המרשימה, הארוכה והקריאה כל כך , שנמצאת על רצפת הפסיפס היפה של מבואת בית הכנסת, כדאי לקרוא בערך – בית הכנסת העתיק בעין גדי באתר ויקיפדיה

המבקר באתר ללא הדרכה יקבל בכניסה דפדפת עם מידע, ויוכל לסייר במקום בכוחות עצמו. בית הכנסת עצמו נמצא מתחת לגג דמוי אוהל, הנותן למבקרים צל ומגן על הרצפה היפה. כדאי להקדיש כמה דקות לניסיון לקרוא את הכתובת כולה, תוך היעזרות בדפדפת. מדהים איך לאחר כ-1500 שנה עדיין יכולים אנו לקרוא ולהבין כמעט כל מילה בכתובת.
קהילת עין-גדי, יהודית ברובה, היתה, ככל הנראה, קהילה מיוחדת. בית הכנסת היה מיוחד, ומנהגי התפילה והפולחן היו, ככל הידוע לנו, מיוחדים למקום מרוחק ומבודד זה.

עוד לפני הירידה במדרון המתון אל בית-הכנסת נפגוש בגן קטן של צמחים מקומיים, שלחלקם היתה חשיבות ושימוש בימי קדם. בין הצמחים נפגוש בפתילת המדבר, היא תפוח סדום, שמסיבי הזרעים שלה הכינו בעבר פתילות למאור, וככל הנראה אף ארגו אריגים משובחים, עדינים ויקרים מאד. הניל המכסיף גודל בעבר בבקעת ים המלח לצרכי הפקת צבע האינדיגו – הכחול הנהדר, שהיה מבוקש ויקר. עץ הכופר הלבן, שנזכר בשיר-השירים בנשימה אחת עם שמה של עין-גדי, נחשב לעץ בושם אהוב, בנוסף לצבע החינה שכבר בימים רחוקים ידעו להפיק ממנו. צמחים אחרים הגדלים בגן בית-הכנסת הם צמחים נדירים מאד, שחלקם נכחד מן הטבע, והוחזר בסבלנות ובאהבה ע"י גננים וביולוגים – וביניהם המרואה עבת-העלים, הצלף הרותמי, האחי-חרגל האפריקני ומעלה-עשן מדברי. גן בית הכנסת הוא, אם כן, חלקת איקלום ושימור של צמחים מקומיים שיש להגן עליהם, וכאן, בכניסה לאתר, קל לפגוש בהם וליהנות ממראות של לבלוב, פריחה או פרי.

אחרון חביב – בית-התמר. זו סוכה שנבנתה ע"י בת עין-גדי, מיכל רז, והיא כולה עשויה מחומרי התמר הטבעיים – גזעים, כפות, ידות, סנסינים והוצים (כן, יש מילה כזו…). מיכל הקדישה מספר שנים ללימוד מורשת המלאכה והשימוש בחמרי התמר, שהיתה נפוצה בבקעות החמות של ארץ ישראל עוד בימי קדם, והלכה ונעלמה מנופנו. בית-התמר אמנם פתוח לביקורים מודרכים רק בתיאום מראש (התקשרו ליעלי גל 08-6594769, 052-8580267), אך החפץ להתרשם מהמבנה הפתוח, שהוא זולה חביבה מאד, יצא מתחומי אתר בית-הכנסת, יקיף אותו וימצא את הסוכה צמודה לגדר מצפון לבית-הכנסת. למתאמים ביקור מודרך מראש צפויה חוויה מיוחדת של היכרות עם חקלאות התמר, היא הדקלאות, עם מלאכות קליעת הסלים והמחצלאות בחמרי התמר בעבר, עם התרבות הזאת הקיימת עוד בימינו (במרוקו, לשם דוגמה), ועם סיפור חידוש גידול התמר לארץ ישראל בשנות החמישים של המאה ה-20.

למידע נוסף על הסיור במקום לחצו כאן
כתב: מני גל

משך הטיול

2-4 שעות

רמת קושי

בינוני

כניסה בתשלום?

לא

מיקום

דרום ים המלח, מדרום לנווה זוהר